מהי קהילה?

כהגדרה בסיסית, קהילה היא ציבור בעל עניין משותף. קהילה (מהשורש ק.ה.ל) מוגדרת כקבוצה מאורגנת של אנשים, המתגוררת באזור או בישוב מסוים, נהנית מאוטונומיה פוליטית מוגבלת, ומקיימת בתוכה מוסדות שונים (חברתיים, תרבותיים, כלכליים). בין חברי הקהילה מתקיימת מידה של תלות הדדית.
כדי להבין איך נוצרת התארגנות דינאמית של אנשים הרואים במאפיין הייחודי המשותף להם בסיס לסולידאריות ופעולה משותפת, אפשר לנסות להתחיל בשאלה- על אילו צרכים הקהילה עונה.

שר המשפטים אוחנה העלה על סדר היום, ועל סדר חודש הגאה נושא חשוב - ערך הקהילה. עם אמירת השוליים במהלך כנס המשפיעים של הקהילה הגאה בתל אביב, לרגל חודש הגאווה (שאגב חוזרת על עצמה בסרטון למעלה מ2017)

"לא בטוח שללהט"בים יש מאפייני קהילה"

למה קהילה? 

האדם הוא יצור חברתי, השתייכות לקהילה היא צורך בסיסי של בני-האדם, למרות השוני בהגדרות הקהילה, המשותף לסוגי הקהילות הוא הרגשת הזהות של חברי הקהילה, היוצרת תחושה שהאדם אינו לבד, ומכאן ניסיון ליצור סמלי זהות ייחודיים (סלנג או שפה מקצועית, לבוש, סמלים,ערכים, נורמות ודפוסי התנהגות).

קצת היסטוריה שכולנו יודעים - 

זה לא סוד שמאז ותמיד התנכלו לאנשים שלא היו חלק מהתרבות ההטרונורמטיבית הלבנה - אנשים שחורים, נשים, עמים שמים, וכן, להטב"קים, מילת המפתח היא בקוויר, שונה. 

כחלק מהרגשת הבדידות, הניכור וההתנכלות שחשו וחוו להט"בים החלו להפגש עם אנשים הדומים להם, שחווים חוויות דומות ויכולים להרגיש אמפתיה כלפי החוויות שלהם. 

שיא הקהילה הגאה האמריקאית חוגגת השנה 50 שנה, מהומות סטונוול. סטונוול אין, שהיווה מוסד חברתי-תרבותי, מקום מפלט של להט"בים שחווה אינספור הצקות והטרדות מצד הרשות המבצעת - המשטרה, עד אותה התאגדות סולידרית לומר מספיק, ואותה פעולה משותפת שאנחנו מזכירים אותה כל שנה ושנה בכל מקום בעולם (בו להט"בים לא נרצחים, נטבחים או עוברים עבירה פלילית מעצם היותם קווירים). 

אבל מה עם הקהילה הגאה בישראל?

כאן אפשר לומר שהסטונוול הישראלי התקיים בוויגסטוק ב1998, אירוע של מופעי דראג למען גיוס כספים לארגונים למלחמה באיידס. לאחר שהנוכחים סרבו להענות לדרישת המשטרה להתפנות מהמקום ולסיים את האירוע רבע שעה או חצי שעה לפני המועד המתוכנן בשל כניסת השבת, הכינוס עבר למוד מחאתי והאירוע התגלגל. בעקבות אירוע זה (וכמובן, בזכות הנראות של המלכה - דנה אינרנשיונאל) נערך מצעד הגאווה הראשון בישראל.

להיות להטב"ק ישראלי זה עניין מורכב. 

בתור המודר, אתה רואה בסבלם ובהדרתם של אחרים. בסבל שהמצב המדיני-ביטחוני יוצר, בסבל של דומים לך מעבר לקווי המדינה ובתוכה ועוד.

זה לדעת שדמות הגבר הישראלי הוא איש יוצא צבא, במקום בו ישנם הומואים שלא עונים על ההגדרה הגברית-המליטריסטית, זה לעמוד ולשיר את התקווה, ולזכור מה קורה בשטחים הירוקים, ובשימוש הציני בהומואים פלסטינאים. 

לתוך המורכבות הזאת אנחנו יוצקים דעות, עמדות פוליטיות ביטחוניות ודמוקרטיות. 

כבוד השר,

יש מורכבות להיות הומו ימני ולעשות צעדים ביטחונים ימניים, כשהסטיכיה ברורה - להט"בפוביה ברשות הפלסטינית. 

הבעיה האמיתית היא שאתה לא פועל למען חוקים גאים בצורה ברורה. שמשמעת קואליציונית בהעברת חוקים היא מעל היותך הומו, ועמידה נגד בג"ץ היא דבר לגיטימי בעינך, כאשר בזכות בג"ץ יש לך זכות להיות שר ביטחון במדינת ישראל, ויש לך אפשרות להיקרא נשוי ולהיות אבא.

החמור בדבריך, היא ההיצמדות להטרונורמטיביות הכופה את עצמה על כולנו. כדי להיות חלק מהחברה הסו קולד מרכזית עליך להיות ימין, איש צבא, גברי, בזוגיות מונוגמית ובעל משפחה. קיים הצורך המתמיד להשוות את הקהילה הגאה להטרונומטיבה, ובמצב הזה כבוד השר, אתה לגמרי צודק, להקהילה שמשווה את עצמה לאוכלוסיה המדכאת, אין מאפיינים.