ההומופוב ששניה אותי
מהיותי דתל"ש (דתי לשעבר) והומו, פיתחתי הפרעה כפייתית לאגור בארון שלי כתבות מעלונים דתיים בנושאים שקשורים לקהילה הגאה. באופן בלתי מודע התחלתי לפתח את ההפרעה הזאת קצת לפני רצח שירה בנקי.
בעקבות האיסוף של העולנים בנושא הזה, אפשר לראות מגמתיות בקרב הכתבות בנושא לציבור הדתי-לאומי. בשבועיים שלפני רצח שירה בנקי, הייתה כתבה נחרצת נגד מצעד הגאווה ובכלל - נגד "התופעה הזאת", שבוע לאחר מכן, הועלה שו"ת (שאלות ותשובות, קונספט דתי של שאילת שאלות לרב במסרונים או בכל מדיה אחרת של שליחת הודעות ולאחר מכן הרב עונה באופן אישי, והכל מתפרסם כדי לעזור לאחרים בנושא). השו"ת שהפתיע אותי יותר מכל, בו שאל נער שנמשך לגברים על מקומו בחברה, התייחס על עצמו באופן שלילי, אובדני ומדליק אלפי נורות אדומות. התשובה שאותו נער נענה הסתיימה באתר עצת נפש, אתר שמתעסק בין הייתר בטיפולי המרה.
מרצח שינה בנקי, כל הכתבות שעסקו בנושא הקהילה הגאה נהיו יותר ויותר מקבלות ורכות (עד שיא של 4 כתבות רצופות כל שבוע, ומאז המצב רק מדרדר).
לאורך הכתבה הרב סוקר תגובות הומופוביות מהפן הדתי, ורומס אותן.
1. איסור משכב זכר נזכר בסיומה של פרשת עריות. אבל בפרשה זו גם מוזכרים כל איסורי העריות כאחד, כולל ביאה על הנידה, איסור אשר כמעט כל אדם עובר עליו.
ולא ראיתי אותך ולא את חבריך לדעה (על איסור העריות) מכנים אותם (את העוברים על איסור הנידה) בטענה שהם טמאים. ולעומת זאת, רק את הקהילה הגאה, ורק אותם, אתם מכנים טמאים. זו הומופוביה.
2. התורה איננה אומרת שאנו צריכים לחוש סלידה ממי שרוצה לחטוא. אנו אמורים לחוש סלידה ממי שחוטא, לא ממי שרוצה לחטוא. לכן נשאלת השאלה, האם אתה חש סלידה ממחללי שבת, אוכלי נבלות וטרפות, נותני כתובת קעקע בבשרם ומתגלחים בתער? אני לא.
אם אתה כן מפלה אותם, אתה שוב, לא לא נעים לי להגיד, חוטא בהומופוביה.
3. הנחת היסוד של הומופובים דתיים היא שאם התורה קוראת למשכב זכר תועבה, אז ודאי "זו מחלה שיש להרפא ממנה". וכאן כבר אשאל בזהירות, האם אתה רציני בטענה שלך? אתה יודע כמה פעמים נזכרת במקרא המילה תועבה, ועל מה? על מה לא? קודם כול, כנ"ל, על איסורי עריות; על אכילת מאכלות אסורות, על עבודה זרה, על המעונן ודורש אל המתים וכדומה, על הלובש כלי אישה ועל אישה הלובשת כלי גבר, על המחזיר גרושתו לאחר שנישאה לאחר, על המחזיק בביתו משקל ומידה שאינם מכוונים, על תפילתו של מי שמסיר מאוזנו משמוע תורה, ועוד ועוד. גם מי שרוצה בדברין האלו חולה וצריך לרפא אותו?
אז למה אתה לא אומר לו זאת? מתי קראתם, אתה וחבריך, למישהו שעובר על אחת העברות הנ"ל (או אפילו מתאווה לעבור עליהן) חולה? זו הומופוביה.
4. אסור להבדיל בין חוטא לחוטא, ומי שמבדיל, כמוך, חוטא בהומופוביה.
או בקיצור, אם אתם החלטתם שאתם הומופובים מטעמים דתיים, אל תהיו צבועים עם עצמכם. תלכו נגד כל מי שנוגד את התורה. מפחדים ממדינת הלכה? אל דאגה, לא קיים אדם שעונה לכל הדרישות.
ועוד משהו, לגבי המשפט "איש, איש באמונתו ייחיה"?
זה משפט חילוני גמור, המשפט המקורי הוא "צדיק, צדיק באמונתו ייחיה", כלומר, אדם צריך להיות צדיק, בעל מידות, בעל אהבת אדם בנפשו, בעל ערכים, מוסר והבנה סביבתית, רק ברגע שאדם צדיק - צריך להניח לו לדבוק באמונתו.
ומה האמונה שלי? קוויריות רדיקלית.
בעקבות האיסוף של העולנים בנושא הזה, אפשר לראות מגמתיות בקרב הכתבות בנושא לציבור הדתי-לאומי. בשבועיים שלפני רצח שירה בנקי, הייתה כתבה נחרצת נגד מצעד הגאווה ובכלל - נגד "התופעה הזאת", שבוע לאחר מכן, הועלה שו"ת (שאלות ותשובות, קונספט דתי של שאילת שאלות לרב במסרונים או בכל מדיה אחרת של שליחת הודעות ולאחר מכן הרב עונה באופן אישי, והכל מתפרסם כדי לעזור לאחרים בנושא). השו"ת שהפתיע אותי יותר מכל, בו שאל נער שנמשך לגברים על מקומו בחברה, התייחס על עצמו באופן שלילי, אובדני ומדליק אלפי נורות אדומות. התשובה שאותו נער נענה הסתיימה באתר עצת נפש, אתר שמתעסק בין הייתר בטיפולי המרה.
מרצח שינה בנקי, כל הכתבות שעסקו בנושא הקהילה הגאה נהיו יותר ויותר מקבלות ורכות (עד שיא של 4 כתבות רצופות כל שבוע, ומאז המצב רק מדרדר).
הומופוב נגד הומופוביה
אחת הכתבות ששינו את נקודת המחשבה שלי במאבק היומיומי שלי נגד הומופוביה והומופוביה דתית בעיקר, בא דווקא מרב. הרב ארלה הראל."לפני כשבועיים פרסמי כאן תשובה שכתבתי לנער מת"מניק (בעל מת"מ - משיכה תוך מגדרית) נסער, בעקבות אירוע הדקירה והרעש שבעקבותיו. שתי תגובות פורסמו לאחר מכם - האחת בשבוע שעבר והשנייה כעת (בעמוד הבא). עם הראשנה, שנכתבה בידי ד' האלמוני, איני מסכים מכול וכול; עם השנייה, שנכתבה על ידי ידידי הרב גדי בן-זמרה, אני מזדהה כמעט בהכל"כך נפתחת ההקדמה לכתבה.
לאורך הכתבה הרב סוקר תגובות הומופוביות מהפן הדתי, ורומס אותן.
איך לענות להומופוב דתי?
מהכתבה הזאת הבנתי איך לענות להומופוב דתי או לאדם חילוני לגמרי, ששמע פעם בשיעור אחד של תנ"ך על איסור משכב זכר, ומאז מתרץ את ההומופוביה שלו בגלל ההלכה. למה? כי עם אמונה אי אפשר להתווכח. אז זהו ש... צדיק, צדיק באמונתו ייחיה.1. איסור משכב זכר נזכר בסיומה של פרשת עריות. אבל בפרשה זו גם מוזכרים כל איסורי העריות כאחד, כולל ביאה על הנידה, איסור אשר כמעט כל אדם עובר עליו.
ולא ראיתי אותך ולא את חבריך לדעה (על איסור העריות) מכנים אותם (את העוברים על איסור הנידה) בטענה שהם טמאים. ולעומת זאת, רק את הקהילה הגאה, ורק אותם, אתם מכנים טמאים. זו הומופוביה.
2. התורה איננה אומרת שאנו צריכים לחוש סלידה ממי שרוצה לחטוא. אנו אמורים לחוש סלידה ממי שחוטא, לא ממי שרוצה לחטוא. לכן נשאלת השאלה, האם אתה חש סלידה ממחללי שבת, אוכלי נבלות וטרפות, נותני כתובת קעקע בבשרם ומתגלחים בתער? אני לא.
אם אתה כן מפלה אותם, אתה שוב, לא לא נעים לי להגיד, חוטא בהומופוביה.
3. הנחת היסוד של הומופובים דתיים היא שאם התורה קוראת למשכב זכר תועבה, אז ודאי "זו מחלה שיש להרפא ממנה". וכאן כבר אשאל בזהירות, האם אתה רציני בטענה שלך? אתה יודע כמה פעמים נזכרת במקרא המילה תועבה, ועל מה? על מה לא? קודם כול, כנ"ל, על איסורי עריות; על אכילת מאכלות אסורות, על עבודה זרה, על המעונן ודורש אל המתים וכדומה, על הלובש כלי אישה ועל אישה הלובשת כלי גבר, על המחזיר גרושתו לאחר שנישאה לאחר, על המחזיק בביתו משקל ומידה שאינם מכוונים, על תפילתו של מי שמסיר מאוזנו משמוע תורה, ועוד ועוד. גם מי שרוצה בדברין האלו חולה וצריך לרפא אותו?
אז למה אתה לא אומר לו זאת? מתי קראתם, אתה וחבריך, למישהו שעובר על אחת העברות הנ"ל (או אפילו מתאווה לעבור עליהן) חולה? זו הומופוביה.
4. אסור להבדיל בין חוטא לחוטא, ומי שמבדיל, כמוך, חוטא בהומופוביה.
או בקיצור, אם אתם החלטתם שאתם הומופובים מטעמים דתיים, אל תהיו צבועים עם עצמכם. תלכו נגד כל מי שנוגד את התורה. מפחדים ממדינת הלכה? אל דאגה, לא קיים אדם שעונה לכל הדרישות.
ועוד משהו, לגבי המשפט "איש, איש באמונתו ייחיה"?
זה משפט חילוני גמור, המשפט המקורי הוא "צדיק, צדיק באמונתו ייחיה", כלומר, אדם צריך להיות צדיק, בעל מידות, בעל אהבת אדם בנפשו, בעל ערכים, מוסר והבנה סביבתית, רק ברגע שאדם צדיק - צריך להניח לו לדבוק באמונתו.
ומה האמונה שלי? קוויריות רדיקלית.
מעניין מאוד תודה
השבמחק