ההומופוב ששניה אותי
מהיותי דתל"ש (דתי לשעבר) והומו, פיתחתי הפרעה כפייתית לאגור בארון שלי כתבות מעלונים דתיים בנושאים שקשורים לקהילה הגאה. באופן בלתי מודע התחלתי לפתח את ההפרעה הזאת קצת לפני רצח שירה בנקי. בעקבות האיסוף של העולנים בנושא הזה, אפשר לראות מגמתיות בקרב הכתבות בנושא לציבור הדתי-לאומי. בשבועיים שלפני רצח שירה בנקי, הייתה כתבה נחרצת נגד מצעד הגאווה ובכלל - נגד "התופעה הזאת", שבוע לאחר מכן, הועלה שו"ת (שאלות ותשובות, קונספט דתי של שאילת שאלות לרב במסרונים או בכל מדיה אחרת של שליחת הודעות ולאחר מכן הרב עונה באופן אישי, והכל מתפרסם כדי לעזור לאחרים בנושא). השו"ת שהפתיע אותי יותר מכל, בו שאל נער שנמשך לגברים על מקומו בחברה, התייחס על עצמו באופן שלילי, אובדני ומדליק אלפי נורות אדומות. התשובה שאותו נער נענה הסתיימה באתר עצת נפש , אתר שמתעסק בין הייתר ב טיפולי המרה . מרצח שינה בנקי, כל הכתבות שעסקו בנושא הקהילה הגאה נהיו יותר ויותר מקבלות ורכות (עד שיא של 4 כתבות רצופות כל שבוע, ומאז המצב רק מדרדר). הומופוב נגד הומופוביה אחת הכתבות ששינו את נקודת המחשבה שלי במאבק היומי