ההיסטוריה הגאה דרך המוזיקה

מוזיקה כדרך חיים

המוזיקה מאז ומתמיד מלווה את האדם בכל רגעיו, מאז שהוא ילד עד שהוא נעלם מן העולם הזה. בשנות התשעים ועד שנות האלפיים האמינו שהשמעת מוזיקה קלאסית לתינוקות תתרום להתפתחות הילד ותגרום לו להיות יותר חכם.
כשאנחנו עצובים - אנחנו שומעים מוזיקה. כשאנחנו שמחות או סתם במצברוח מסויים - אנחנו שומעות מוזיקה שתחבר אותנו לרגש הזה.

המוזיקה היא המחנה המשותף של כולנו כחברה. וככזאת, היא מעצימה אותנו כיחידים וככלל.

בקטע הבא, אסקור אירועים גדולים ומשני גישות לצד המוזיקה שהשפיעה עליהם. החל ממהומות סטונוול ואי שם מעבר לקשת, עד מצעדי הגאווה האחרונים, אישור נישואים גאים וSAME LOVE.

אי שם מעבר לקשת ומהומות סטונוול

ג'ודי מתוך הסרט הקוסם בארץ עוז

אותו שיר מוכר ואהוב שליווה אותנו בילדות, ונתן לנו אפשרות לדמיין עולם טוב יותר, עולם מעבר לקשת בענן שבו אנחנו יכולים להיות מי שאנחנו. אותו שיר נהדר שבוצע על ידי ג'ודי גרלנד זצק"ל, הושמע בלופים אי שם בשנות ה60, היה בשיאו. ג'ודי הייתה דיווה אמיתית. וכדיווה אמיתית, כוחה נמדד על ידי ההתגברות ממכשולים, דיווה לא נמדדת על ידי הצלחה, היא נמדדת בכישלון, כי העניין בלהיות דיווה הוא כוח עמידות. חייה הלא זוהרים בכלל של ג'ודי גרלנד היו מעין דוגמה לכל הנערים והנערות שחיו עמוק בארון באותה תקופה.

בזמן הלוויה של ג'ודי היה ניתן להבחין בכוחה ובהיותה גיי אייקון בקרב הקהילה הגאה, מאות אם לא אלפים מתקבצים במסעה האחרון של ג'ודי ב27 ליוני 1969 אל עבר הקשת שמעבר לעננים, בוכים על סמל שאבד מן העולם ועל חלום שנגנז.

הכניסה לסטונוול אין, 1969

באותה תקופה, המשטר וכוחות המשטר בפרט - המשטרה, דאגו לפקוד את הבר "סטונוול אין" שהיה ידוע כבר גאה. השוטרים היו נכנסים פנימה, משפילים טרנסיות ודראג קווינס, דורשים מכל העובר ושב תעודת זהות כדי להכניס את פורעי החוק לרשימת המסוכנים לסביבה, לרשימת "ההומוסקסואלים".

אנשים היו נכנסים למאסר על היותם הומואים ואלו שהגישו אלכוהול להומואים נכלאו גם הם. נקבע חוק בניו יורק שאומר שאין להגיש אלכוהול למי שאינו יכול לשלוט על עצמו, והומואים לא יכולים לשלוט על עצמם.

יש הרבה גרסות להתנהלות בסטונוול אין, החל מהשתלטות המאפיה על המקום, וסיפורים על איתות כאשר השומר בכניסה ראה את השוטרים מתקרבים ועד לסיפורים רבים לתחילת המהומות, לתחילת המרד על חיים מחוץ לארון.

מותה של ג'ודי הייתה סימבולית לאירוע, לאחר הלוויתה של ג'ודי, ב27 ליוני 1969, הקהילה הגאה ששכנה בגריניץ' וילג' בניו יורק (כמעין גטו להומואים) הגיעו לבר מדוכאים ועצובים מלכתה של הדיווה שסימלה בשבילם כל כך הרבה. 

אותו ערב היה הערב שבכל הכל השתנה. הכל התחיל כרגיל, ההמון מגיע לבר, ואחריהם מגיעה המשטרה. רק שאז, כבר לא סבלו את הדיכוי של המשטר והחלו להדוף את השוטרים. ארבעה שוטרים היו לכודים בתוך הבר והזעיקו עוד כוחות שיגיעו למקום. הקשת לא נראתה קרובה יותר. קהילה שלמה מחליטה לקחת את החיים שמעבר לקשת ולהגשים אותם בהווה. 

ב28 ליוני 1969, מהומות סטונוול בחזית הקהילה הגאה - דורשים להצהיר - אנחנו כאן, ואנחנו נמשיך להיות כאן.

אם הומו היה שומע את השמפט "כל ההומואים חיים בגריניץ' וילג'", הוא ידע שאם הוא רוצה להכיר עוד הומואים, עליו ללכת לגור גם הוא שם. עד לאט כל השכונה התמלאה בחברי הקהילה הגאה, והפכה למעין גטו. שם הם יכלו להיות כמו שהם מרגישים. 

לך על הצד הפראי שלך

הסטיגמות על הקהילה הגאה שירתו אז את שני הצדדים, את הצד המגדיר (ההטרו) ואת הצד המוגדר (הקהילה הגאה).
לו ריד, בשיריו ובהתנהגותו, הציב מראה לחיים עצמם - אנשים מגיעים לניו יורק, והם משתנים.

באחד מראיונותיו, שלי אישית הזכורים ביותר, לו ריד נשאל "האם אתה טרנסוויסט או הומוסקסואל?", ריד שותה מהמשקה, מסתכל לעבר המראיין ועונה בנונשלאטיות "לפעמים."

אחרי מהומות סטונוול, התחילו לעלות יותר את נושא המגדר, לאט לאט אמנים התחילו להתלבש בבגדים נזילים מגדרית, השתמשו באיפור כבד ושרו על אהבה מסוג שלא נשמע עד כה.
בין האמנים ניתן למצוא את דיוויד בואי, אלטון ג'ון ורוד סטיוארט, במעין ז'אנר שנקרא "גלאם רוק".

השיר שכנראה היה פורץ דרך אז, היה שירו של רוד סטיוארט "הרצח של ג'ורג'י". השיר עצמו באמת נכתב על נער הומו שנרצח ברחובות ניו יורק. אך השיר היה מעבר לשיר על נער הומו, הוא דיבר בצורה הגיונית ולעניין על קיום של הומואים ולסביות. לרגע, החוק על איסור נראות וייצוג גאה בפריים כלה. לא הכירו בקהילה הגאה, והקהילה הגאה לא קיבלה תוקף בתרבות. ואותו שיר, ובכלל המוזיקה, מייצגת את האפשרות לאחדות ושלמות, שלפעמים שוללים מאיתנו מחות למוזיקה עצמה.

באותה תקופה עלה לאקרנים הסרט הבלתי נשכח "מופע האימים של רוקי" שייצג במלוא העוצמה נזילות מגדרית ומינית. בסרט מוצגים זוג הטרו ולעומתם, קהילה שלמה של קווירים וקוויריות שחוגגים את המיניות והמגדר הנזיל שלהםן.

דיסקוטק פוליטי

עם הוצאת שירי גאים מובהקים, הומואים ולסביות החלו לצאת מהארון בהמוניהם, הם קיבלו את האישור שהם יכולים להיות מי שהם.
החלו להפתח מועדונים וקהילות גאות, שברובן היה מנהג קבוע - פותחים בישיבה פוליטית של "ברית הפעילים הגאים" ולאחר מכן נערכו הריקודים והדיסקו. זה מתחיל כתנועה פוליטית, וזה בקשר ישיר לשחרור הקהילה הגאה.

המסר בשיר של סילבסטר המהמם הוא מסר גאה מובהק. "אתה גורם לי להרגיש אמיתי מאוד". ולא רק המסר, ההופעה והנראות יוצרים תחושה כללית של אותנטיות ושחרור.
סילבסטר, מעבר להיותו האפרו-אמריקאי בין החלוצים בתרבות האמריקאית, היה לאורך כל הדרך הומו מוצהר. הוא הפך לסמל של התנגדות. המחסומים ירדו והקהילה הגאה צברה את כוחה והחלה להאבק ולהיות מגובשת יותר.





"הצילו את הילדים שלנו" - מוזיקה, חרם ומיץ תפוזים

אניטה בריאנט בכתבת שער

כהמשך למנטרת מוזיקה משנה חיים, גם חרם על מוזיקה משנה חיים.
אניטה בריאנט, היא זמרת אמריקאית, מלכת יופי לשעבר ופעילה נגד זכויות להט"ב. קריירת השירה שלה נסקה בשנות ה-50 וסוף שנות ה-60 כאשר שיריה הובילו במצעדי הפזמונים בארצות הברית.

היא קיבלה הכרה נרחבת בשנות ה-70 כאשר הקימה את הארגון "הצילו את ילדינו" (Save Our Children) עמו היא מזוהה, כחלק מקמפיין בולט שיצא נגד הומוסקסואליות במטרה למנוע חקיקה שתאסור אפליה על רקע נטייה מינית במחוז מיאמי-דייד שבפלורידה (יש לציין שהחלו מהלכים כאלו בעוד מחזות בארה"ב, אך מי שהיה בראש השיחה היומית היה כמובן המחוז שבו בריאנט פעלה). פעילותה הציבורית בנושא הביאה לבסוף לירידה בפופולריות שלה ולדעיכת קריירת השירה שלה.

בעת צמיחתה בתור אנטי-גיי אייקון, בריאנט, שהייתה כמובן גם דוגמנית, הייתה לפרזנטורית של מותג התפוזים פלורידה. בתקופה ההיא, השתמשו במותג התפוזים הזה, במיץ שלו, בכל בר ברחבי המחוז. 

בעת שעלה הקמפיין הרציני נגד הקהילה הגאה, החליטו לעשות משהו נגדה ולקחת את כוחם הכלכלי לידיים. בהתחלה השתמשו בשמה כשם לקוקטיילים שכל הרווחים ממנו נתרמו למאבק נגד החוקים והארגון שלה, ובהמשך, החלו הקהילה הגאה להחרים את מיץ התפוזים של פלורידה בכל מקום אשר נמקר. אם היית הומו - לא הייתה מכניס לבית מיץ תפוזים, לא היית שותה מיץ תפוזים בביקור אצל תפוזים ולא היית נותן את כספך למקום אשר תורם להדרה שלך.

רגע השיא נגדה כחלק מהמאבק היה ב14.10.1979, כאשר בריאנט קיבלה פאי לפרצוף מידי פעיל לזכויות להט״ב, טום היגינס. 

עוד מהגיגיה של בריאנט -

״מה שהאנשים האלו באמת רוצים, מוחבא מאחורי ביטויים חוקתיים מעורפלים, זה את הזכות החוקית ללמד את ילדינו שדרך החיים שלהם מקובלת. אוביל נגדם מסע צלב כזה שהמדינה הזו מעולם לא ראתה״

- 1977

בסופו של דבר, החרם הגדול גרם לפיטוריה כפרזנטורית של המותג, לפשיטת רגלה וגם לפירוק נישואה.

שיחרור דיסקו ומצעד גאווה

אחרי ניצחון מוחץ על אניטה בריאנט, הייתה תחושת אופוריה בקרב הקהילה הגאה. שיר הנושא לאחר הניצחון על בריאנט היה לא אחר מהשיר YMCA הידוע.

תוכן השיר ברובד הגלוי, עוסקות מילות השיר על הזמנה לבחור צעיר להגיע לאכסניה של ארגון ימק"א המקומי. למקום שבו יקבלו אותו בחום ואהבה, הוא יזכה לפינה משלו, למקלחת ומזון, ויוכל להסתובב עם שאר הבחורים.

באותה תקופה, ארגוני הלהט"ב בעולם אימצו את השיר אל חיקם תוך התמקדות ברובד סמוי, כשיר הנותן תקווה להומו הצעיר, שיר הקורא לו להגיע למקום (פיזי או חברתי-וירטואלי) שבו יוכל להסתובב בחופשיות, להיות עצמו מבלי להסתתר מפני העולם ולצאת מהארון.

זה הגיע למצבים סוריאליסטים שבהם יכולת לשמוע את השיר מתנגן בבר מצוות, בחתונות ובמשחקים של ה"ינקיז".

זה לא נגמר בזה, במחצית של משחק פוטבול אוהדים עלו למגרש באופן מסודר והפציצו את תקליטי הדיסקו שלהם במחאה על עלייתם של ההומואים לתרבות. ובכך נוצרה הרתיעה מדיסקו.

איידס, מיניות פתוחה וגלולה נגד הריון

בסוף שנות ה70, תחילת שנות ה80, לצד פיתוח הגלולה הנפוצה ביותר בעולם כיום - הגלולה נגד הריון, עלתה ההבנה בעולם המסורתי שיש אנשים שעושים סקס לשם הנאה, ולא לשם הבאת ילדים. הגלולה שמה את המיניות בפרונט עם המיניות הפתוחה ואמירת ילדי הפרחים "make love' not war"/

על התקופה ברגל אחת:

תחילת שנות ה80, מאופיינת בכך שעולם הרפואה מתקדם ומפתחות יכולות להשתמש במוצרי דם ולשמר מנות דם. נוסף לכך, ישנה התפתחות והתקדמות של תעבורה יבשתית ואווירית.
כמו שהזכרתי מקודם, התעוררות מינית-תקשורתית המביאה לעלייה במתירנות מינית :
- תנועת ילדי הפרחים - סיסמאות נוסח : make love not war עולים לכותרות.
- הופעת התנועה הפמיניסטית – הגישה לסקס השתנתה, נשים לומדו לקחת אחריות על סקס.
- ליברליות ביחס להומוסקסואלים – מתחוללת מהפיכת הקהילה הגאה לשיוויון זכויות.
- הופעתן של תנועות רבות לשוויון ולצדק חברתי – ניתן מקום שווה לקבוצות שוליים.
ולדעתי, החשובה בהיסטוריה ובתקופה הזאת, המצאת הגלולה למניעת הריון – את הגלולה למניעת הריון המציא Pincus Rocks. בשנת 1962 השימוש בגלולות מקבל אישור מה- FDA.

כזכור לנו בדפי ההיסטוריה, תנועות אקטיביסטיות רבות הלכו יד ביד עם השנים, ונראה שמי שהלכו יד ביד דרך ארוכה הם הקהילה הגאה ותנועות לשיוויון ושיוויון לנשים בפרט. כך שאין זה נמנע גם  הפעם כאשר נשים פמיניסטיות לוקחות אחריות על חייהן ועל חיי המין שלהן.

ביוני 1981, פרסם ה-CDC דו"ח על חמישה מקרים של דלקת ריאות הנגרמת על ידי החיידק PCP (אשר אינו פוגע בצעירים בריאים לרוב) בלוס אנג'לס. כיום, מקובל כי מסמך זה מהווה את התיעוד הראשוני של מקרי האיידס בעולם המערבי. הנחה רווחת נוספת כיום, הינה שתיעודם של המקרים הללו סימן את תחילתה של התייחסות הממסד הרפואי לאיידס כתופעה המצריכה תשומת לב מיוחדת וכי מקרי תחלואה  רבים של איידס  ברחבי ארה"ב, שהתרחשו קודם לכן, לא זכו ליחס הולם.  

בניסיון למצוא מאפיינים משותפים בין החולים, גילו החוקרים כי חמשתם היו הומוסקסואלים בגילאים צעירים וכולם ניחנו במה שאובחן כמערכת חיסון חלשה. הם סבלו מזיהומים נדירים כגון דלקת ריאות חריגה מסוג PCP וסרטן ע"ש קאפוסי סרקומה (KS). המחלות הללו היו מוכרות לעולם הרפואי בקרב האוכלוסייה המבוגרת אך לא הצעירה (הזיהומים הנדירים מטופלים באנטיביוטיקה, כאשר בחלק מהמקרים הטיפול מביא להחלמה מלאה ואילו שאר המקרים מסתיימים במוות).

לחמשת הגברים הראשונים בלוס אנג'לס, אכן ניתן הטיפול האנטיביוטי, אך לא הוביל להטבה במצבם. גל ראשוני זה של מקרים היווה פתיח לשרשרת של פניות דומות אשר הלכו והתרבו עם הזמן, כשרובן אובחנו בקרב גברים הומוסקסואלים צעירים.

גל זה עורר חשש רב סביב המחלה הקטלנית שפשטה בקהילת הגייז, והשמועות דיברו על "הסרטן של הומוסקסואלים", "דלקת הריאות של ההומוסקסואלים", ובסופו של דבר כונתה המחלה, בשמה הראשוני GRID = תסמונת הכשל החיסוני של ההומוסקסואלים Gay Related Immune Deficiency.

גל זה של מחלות בלתי מוסברות, לווה בהד תקשורתי ובדרישה ציבורית למצוא את הגורמים והפתרונות למחלה. הבחינה של התופעות שדווחו מזוויות שונות וחוסר היכולת לספק מענה או הסבר להופעתן, הותירו את כלל הציבור במצב של חוסר וודאות. זמן לא רב לאחר המקרים הראשונים, החלו קבוצות נוספות להציג את התסמונת הזו שקבלה מאוחר יותר את השם AIDS . הקבוצות היו: עובדי תעשיית המין, משתמשים בסמים בהזרקה וחולי המופיליה.

עם הקשיים בהתמודדות עם המגפה עולים קולות של שמרנים דתיים באמירה "זה מה שאלוהים עושה לאלו שלא הולכים בדרכו", תוך שממסד הרפואה לא נותן מענה רפואי הולם לאלו החולים במחלה.

במשך תקופה ארוכה היו הולכים ברחובות גריניץ' וילג הומואים עם מסכות חמצן שכולם ידעו שימיהם ספורים. 

מעל 600,000 איש רק בארה"ב נפטרו מאיידס בתקופה הזאת, והקהילה כמובן הייתה מדוכאת, חולה ובעיקר - כועסת.

התמונה המוזכרת ביותר אז הייתה של המלכה דיאנה מבקרת אנשים שחלו באיידס בבית חולים, וממש הרגישו את עצירת הנשימה של האומה ברגע שהיא לחצה את ידו של החולה.

מיד עלו האשמות מצד אחרים שמגע כזה יכול להדביק את הנסיכה ויגרום למותה. ושוב הקהילה הגאה הייתה על כוונת האומה ההטרונורמטיבית, גם כשהיא קוברת את חבריה בכל יום.

בתקופת השפל של הקהילה, כאשר חברי הקהילה גוססים ואיתם גם הקהילה כולה - עלה השיר המוזכר ביותר, I WILL SURVIVR של גלוריה גיינור.

השיר שאותו אי אפשר שלא לשמוע ולא לזוז. אותו שיר בועט שאומר "אני אשרוד", למרות הכל, אני אשרוד ואמשיך.

השיר היה בכל בר גאה באותה תקופה והכניס לקהילה רוח ותקווה.

להכנס לחדר, לשים את השיר, לרקוד, לשים את השיר בלופים, שוב ושוב, עד שאתה מאמין לשיר, עד שאתה מאמין שאתה תשרוד את המגפה הזאת ושזה לא גזר דין משמיים שזה שאתה הומו, אומר שאתה הולך למות במגפה.

נער קטן בעולם גדול

בשנות ה80 סופסוף החלו לכתוב שירים שבאמת דיברו על הומואים. בשיר smalltowm boy מדובר על נער הומו מעיירה קטנה שנסע לעיר והתנסה בחיים. זה היה סיפור של מאות אלפי צעירים וצעירות מהקהילה הגאה במשך דורות, ולצערי בחלק מהמקומות גם עוד היום, הזיהוי - אני הומו, וההבנה שאתה צריך לעזוב את הבית, שלא יקבלו אותך, ללכת לעיר ולהחיות את עצמך מחדש.

ריבוי היציאות מהארון וההשפעה של מגפת האיידס גרמו להילוך גבוה של זכויות האדם, ובכל בית היה אדם שיצא מהארון או מת מאיידס.

לבחור נכון

1992, ג'ורג' בוש האב עוזב והחלו בחירות.

עד אותה עת, לסביות והומואים לא נפגשו באותם חללים. היו ברים ללסביות והיו ברים להומואים. אבל מה שחיבר ביניהם, היה המלחמה בממשל שזנח את חברי הקהילה שחלו באיידס. בעקבות הבחירות לנשיאות, שלושת אירגוני הגאווה הגדולים אז התאגדו ביחד ויצרו כנס שיבהיר שהם כוח פוליטי.

מליסה אתריג' שהוזמנה לכנס הזה, יצאה מהארון באופן ספונטני במהלך ההופעה והצהירה "אני גאה להגיד שאני לסבית כל חיי ואני גאה על כך".

האישה היפה, המוכשרת, הבטוחה בעצמה והמצליחה יצאה מהארון והייתה לזה השפעה ענקית על חברות הקהילה.

אל תשאלו, אל תספרו

כחלק מהמדיניות של קלינטון וגור, הבטיחו לקהילה הגאה מדיניות שבה הם יוכלו לשרת בצבא.
במסע הבחירות הוא הצהיר באמירתו "ולכן, אנחנו חייבים לומר לכל אמריקאי - תסתכלו מעבר לסטריאוטיפים שמעוורים אותנו".

הנשיא קלינטון הביא מספר הישגים לקהילה הגאה: פשרה ראשונה לשירות להט"בים בצבא (מדיניות Don’t Ask Don’t Tell), הכפלת התקציב הפדרלי לחקר האיידס, מינוי יועץ לנשיא לענייני הקהילה הגאה ומינוי של למעלה מ-150 להט"בים מוצהרים לתפקידים במנהל הציבורי הפדרלי, כשקודם לכן, לא היו כלל.

המדיניות הזאת איפשרה להומואים לשרת בצבא, כל עוד הם לא יחצינו את המיניות שלהם. ומצד הצבא - הם לא ישאלו. 

אך במציאות הדבר היה שונה. גברים ונשאים הועמדו למשפט צבאי ונכלאו כי היו הומואים ולסביות. 

במצב הקיים הומואים וולסביות לא היו מוכנים להכנס חזרה לארון ודרשו לשרת באופן גלוי. 

תוקף, תוקף, תוקף. תנו לנו תוקף חוקתי.

במהלך נאומו של הנשיא לשעבר ברק אובמה, בעת הכניסה השנייה לתפקיד נשיא ארה"ב, הנשיא אומר באופן גלוי 

"היום אנחנו מצהירים שכולנו נבראנו שווים, וזה הכוכב שעדיין מדריך את כולנו. כפי שהוא הדריך את אבותינו בסנקה פולס, בסלמה ובסטונוול, כפי שהוא הדריך את הגברים ונשים ששרו והותירו עקבות לאורך השדרה כאן, כדי לשמוע מטיף שאמר שאנחנו לא יכולים לצעוד לבדינו" 

הנשיא אובמה קישר באופן ברור בין התנועה לזכויות האזרח הגאה לתנועה לזכויות האזרח השחור ולתנועתה הפמיניסטית. נשיא ארה"ב הצהיר באופן ברור שהוא יעשה הכל כדי להכניס את זכויותיהם של קהילת הלהט"ב לחוק וזכר את הנקודה שבה הקהילה לא שתקה ונאבקה על הזכות שלה, הזכות לחיות בכבוד.

כדי ליצור לחץ פוליטי חזק, מקלמור וריאן והצוות שלהם רצו לערוך קמפיין שיחזק את האפשרות לנישואים גאים בארה"ב, והם פנו למרי למברט בבקשה שתכתוב שיר. מאחורי השיר עומדת ההצטלבות בין היותה נוצרייה ולסבית, והאם להיות לסבית זו בחירה או לא. ואז נוצרה התחושה לומר - "גם אם יכולתי, לא הייתי רוצה להיות אחרת".

המוזיקה הוציאה לא רק את הקהילה הגאה מהארון כעת, היא הוציאה גם את חבריהם ההטרוסקסואלים, והם פנו לאבות ולאימהות שלהם בדרישה לקבל את החבר ההומו או את החברה הלסבית.

אישור מוסרי - נולדת ככה

אף פעם אל תמעיט בערכה של האמנות, שיכול לקחת את המדוכאים למיינסטרים.

ליידי גאגא במילותיה הצהירה לכולם "נולדת כך" ואין דבר רע בזה, ונתנה אישור ותמיכה לאלפי נערים ונערות ברחבי העולם. לא רק, היא גם קידשה את סגנון ההופעה של המנונים גאים ישנים, שירים בקאמפ (בחברה, א-קאפלה) והופעות בלתי נשכחות. 

יש אנשים שמרגישים מיואשים כרגע. אבל עלינו לזכור את מה שעשינו שוב ושוב. כרגע אנחנו עומדים בפני אפשרות שהכל יילקח מאיתנו, וזה הזמן לזכור את הלקחים מהעבר. ומה רצינו ואיך עשינו זאת ואיך נצטרך לעשות זאת שוב.

לא נשתוק, ולא נשב בשקט!

לפלייליסט של אוסף השירים שנכתבו כאן ועוד - 

קישור לפלייליסט גאה בSPOTIFY